פסק-דין בתיק עת"מ 8902-11-10

1.            זו היא עתירה התוקפת את החלטת המשיב מיום 3.10.2010 על פיה קבע המשיב כי העותר לא הוכיח את זהותו כאזרח אריתראה, וכן את החלטתו של מנהל יחידת המסתננים במשרד הפנים מיום 26.10.2010 , שלא לבחון מחדש את זהותו של העותר לאחר שהומצא למנהל יחידת המסתננים העתק צילומי של תעודת הזהות של אימו של העותר.

כמו כן תקפו העתירה והשלמת הטענות לעתירה, את החלטת המשיב שלא להכיר בעותרת מס' 2 כאריתראית. אלא, שביום 26.1.2011 הוכרה העותרת 2 כאריתראית על ידי המשיב, ולכן עתירתה בעניין זה אינה עומדת עוד.

בעניינה של העותרת 2 נתקפת החלטת המשיב שלא ליתן לה רישיון עבודה.

לאור העובדה שהעותרת 2 היא אשתו ואם בנו של העותר 1, מבקש העותר 1 בנוסף, להשוות את מעמדו למעמדה מכוח נישואיהם.

2.         העותר 1 הסתנן לישראל ביום 18.2.2008 ונעצר.  במהלך השנים נערכו לעותר חמישה ראיונות. במהלכם טען העותר שנתינותו אריתראית. העותר טען שהוא נולד באריתראה, אך בהיותו בן שנתיים עזב עם משפחתו לאתיופיה ומעולם לא שב לאריתראה.  העותר המציא לפקידי המשיב תעודת הטבלה מקורית וכן העתק צילומי של תעודת הזהות של אביו.

כאמור לעיל, לאחר שניתנה ההחלטה הנתקפת, המציא העותר למנהל יחידת המסתננים גם העתק צילומי של תעודת הזהות של אימו.

בנוגע לתעודת ההטבלה אותה הציג העותר, התעורר חשד אצל פקידי המשיב באשר לאמיתות התעודה, שכן תאריך הלידה המופיע בתעודה שונה מתאריך הלידה שמסר העותר וכן כי לא נכתב על גבי התעודה היכן הונפקה.

עוד נמצא כי העותר דובר אמהרית מצוינת וכי הטיגרינית (היא השפה המדוברת באריתריאה) אינה שפת אימו.

בסופו של דבר נקבע כי העותר לא הצליח להוכיח את זהותו האריתראית וכי מרכז חייו היה תמיד באתיופיה. עוד נקבע כי אימו של העותר חיה באדיס אבבה אשר באתיופיה ולכן הוא יכול להיזקק להגנת אתיופיה.

3.         לטענת המשיב, מסמך ההטבלה המקורי אותו הציג העותר, אינו יכול לאמת את דבריו שכן התעורר חשד לגבי האותנטיות של המסמך.

עוד טוען המשיב כי העותר היה צריך להציג מסמכים, כגון תעודת זהות או דרכון משגרירות אריתראה, לצורך אימות דבריו.

מוסיף המשיב וטוען כי העותר לא ידע להשיב על שאלות בסיסיות בנוגע לאריתראה. 

בנוסף טוען המשיב כי בשנת 2004 פרסמו שלטונות אתיופיה מסמך משפטי אשר קובע בסעיף 2 שבו כי אדם שהגיע מאריתראה והיה תושב אתיופיה כאשר הפכה אריתראה למדינה עצמאית, יהיה זכאי לאזרחות אתיופית ואם לא יחפוץ בכך, אך ירצה להמשיך ולהתגורר באתיופיה, יזכה להגנה ולזכויות שוות ערך לאלה של אזרחים אתיופים. לאור האמור במסמך זה, טוען המשיב, כי פתוחה הדרך בפני העותר לקבל הגנה באתיופיה.

לטענת המשיב, לא הוכיחו העותרים כי הם בני זוג נשואים וכן לא הוכיח העותר את אבהותו על בנה של העותרת.

עוד טוען המשיב כי הוא אינו מאשר השוואת מעמד כאשר מדובר בבני זוג אשר לאחד מהם ניתנה אשרה זמנית בארץ או מכוח היותו הורה לקטין אשר ניתנה לו אשרה. המשיב מבסס טענתו זו על סעיף 12 לנוהל מבקשי המקלט.

4.         עתירה זו מעלה מספר שאלות:

            א. מהי מידת ההוכחה הנדרשת מאדם המבקש הגנה על סמך נתינותו, כאשר הוא מבקש             להוכיח אותה נתינות שלו ועל מי מוטל הנטל?

            ב. האם ניתן ליתן הגנה לאדם על סמך העובדה שבן זוגו זכאי לאותה הגנה?

            ג. האם זכאי, מי שזכה להגנה מכוח ההגנה הקולקטיבית הניתנת לנתיני אריתריאה, לקבל גם רישיון עבודה בישראל?